סאפיה נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

ענייננו בתביעה כספית על סך 9,070 ש"ח לתשלום בגין נזקים, לכאורה, שנגרמו לתובע בעטיה של תאונת דרכים שארעה ביום 16.10.11 בין רכב שבבעלות התובע מסוג סוזוקי ג'יפ מ.ר 67-188-19 (להלן: "הרכב הנפגע"), לבין רכב מסוג סקודה מ.ר 94-987-72 (להלן: "הרכב הפוגע") אשר בבעלות נתבע מס' 2 (להלן: "אמין").

נתבעת מס' 1 (להלן: "המבטחת") ביטחה, בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה, את הרכב הפוגע בביטוח אחריות לנזקי צד ג'. נתבע מס' 3 נהג, לכאורה, ברכב הפוגע בזמן התרחשות התאונה (להלן: "תאופיק").

על פי גרסת התובע, התאונה ארעה בצומת אום ואסף שבנצרת, עת נסע אחיו, מר בשארה סאפיה (להלן: "מר בשארה") ברכב הנפגע, שלפתע נפגע על ידי הרכב הפוגע (להלן: "התאונה"). לדברי התובע, לאחר שנתבעים מס' 2 ו- 3 הודו כי התאונה נגרמה באשמתם, פנה אל המבטחת בדרישה לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לרכבו, אך דרישתו נדחתה.

התובע טוען כי, הנזקים שנגרמו לרכבו, אשר הוערכו בסך של 5,165 ₪ בהתאם לחוות דעת שמאי מיום 10.11.11, הינם באחריות תאופיק בשל רשלנותו, באחריות אמין מכוח היותו בעליו של הרכב הפוגע, וכן באחריות המבטחת מכוח פוליסת הביטוח. נוסף על הנזקים הישירים שנגרמו לרכב הנפגע, עותר התובע לתשלום סך של 600 ₪ בגין שכ"ט שמאי, שכ"ט עו"ד וכן הוצאות כללית בסך של 2,000 ₪.

נתבעים 2 ו- 3 (להלן: "הנתבעים") הגישו כתב הגנה מטעמם, במסגרתו הודו בנסיבות התרחשות התאונה ובאחריותם. הטענה היחידה שהעלו כנגד התביעה היא שאינם חייבים לשפות את התובע בגין נזקיו לאור פוליסת הביטוח שהופקה לרכב הפוגע המטילה את האחריות לשיפוי על כתפי המבטחת.

הנתבעים לא הכחישו את גובה הנזק הנטען בכתב התביעה.

המבטחת הגישה כתב הגנה מטעמה וטענה כי, הכיסוי הביטוחי לא חל בנסיבות המקרה. מכתב הגנתה עולה כי, המבטחת לא מכחישה את נסיבות התרחשות התאונה אלא טוענת כי, תאופיק אינו מי שנהג ברכב הפוגע בעת התאונה אלא נהג הצעיר מגיל 40, מצב השולל תחולתו של הכיסוי הביטוחי, כנטען.

המבטחת הכחישה את הנזקים הנטענים בכתב התביעה ולטענתה הם מוגזמים.

ראיות הצדדים:

התובע צירף לכתב התביעה העתק מההודעה שנמסרה לחברת הביטוח של רכבו המתיישבת עם הגרסה שהעלה בכתב תביעתו ביחס לאופן התרחשות התאונה; מסמך עלום הכולל הודאה שלכאורה נמסרה על ידי מי מהנתבעים ביחס לאחריותו לקרות התאונה; הודעת הדחייה של מבטחת הרכב הפוגע לתשלום תגמולי הביטוח בשל אי קיום תנאי מתנאי הפוליסה; חוות דעת שמאי אשר העריך את נזקי הרכב הנפגע.

מטעם התובע הוגשו שני תצהירי עדות ראשית, מטעמו ומטעם מר בשארה, במסגרתם נטען כי, הרכב הפוגע התפרץ מנתיב נסיעתו השמאלי אל נתיב הנסיעה הימני בו נסע הרכב הנפגע, תוך כדי שהאחרון החל לבצע פנייה ימינה, פגע בו והדף אותו לעבר עמוד ברזל שבצד הכביש. למיטב ידיעתם של המצהירים, כפי שהתברר להם בדיעבד, התאונה ארעה במהלך מרדף שארע אחרי תאופיק, נהג הרכב הפוגע, אשר ברח מחשש לחייו, מסיבה זו לא החליפו הצדדים את פרטיהם, אך מר בשארה הספיק לרשום את מספר הרכב הפוגע.

לתצהירי התובע צורפה פוליסת הביטוח של הרכב הפוגע הכולל הגבלה לנהג מתחת לגיל 40, חלופת המכתבים שבין ב"כ התובע לבין המבטחת לעניין הדרישה לפיצוי הנזקים שנגרמו לתובע.

המבטחת הגישה מטעמה בקשה לפטור מהגשת תצהיר חוקר אשר יוגש לאחר שמיעת עדויות התובע, ונעתרתי לבקשתה.

ביום 4.11.13 התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים. התובע העיד בעצמו, כמו כן העיד מטעמו מר בשארה. מטעם הנתבעים העיד נהג הרכב הפוגע, מר תאופיק, ובמסגרת חקירתו הנגדית אומת מול טופס גביית העדות שלו בפני חוקר מטעם המבטחת (סומן נ-1), מר פאר שמילוביץ (להלן: "החוקר"). לאחר שנסתיימה עדות זו ביקשה המבטחת להגיש את תצהירו של החוקר (הוגש וסומן נ- 2) וכן להעידו, אולם מטעמים אלו ואחרים נפסל החוקר מלהעיד בפניי. לאור האמור, יוצא כי אין ליתן לתצהירו של החוקר משקל כלשהו. בנסיבות בהן לא הועמד החוקר במבחן החקירה הנגדית, אין ליתן משקל כלשהו גם למוצג נ-1, אשר לכאורה נערך על ידי החוקר, מעבר לכך שמסמך זה אינו קריא ואין על גביו תאריך המעיד על מועד גביית העדות.

בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בע"פ.

דיון:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על כלל נספחיהם, ולאחר שהתרשמתי מעדויות הצדדים ועדיהם, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל.

השאלה העובדתית שבמחלוקת תיק זה היא ביחס לזהות נהג הרכב הפוגע, שהרי, כאמור, אין חולק על אופן התרחשות התאונה. לטענת המבטחת, תאופיק אינו זה שנהג ברכב הפוגע בזמן התאונה אלא נהג שגילו מתחת ל- 40 שנה, כי אז לא חל הכיסוי הביטוחי שהופק לרכב הפוגע.